יום 84 #מסעבשאלה
בעולם, איתי ואיתך..
ממוגרפיה
לפני כ 3 שנים, גיליתי גוש גדול, קשה וכואב בשד ימין שלי.
הרופא ביקש שאלך באופן בהול לבדיקה. לפי מדידה שלו הגוש הגיע ל 4.5 ס״מ ובעיניו זו לא היתה ציסטה.
בלי להגיד את המילה מה זה כן, חזרתי הביתה, בשאלה:
מתי בחרתי למות?
למה שאלתי דוקא את השאלה הזו?
מה אם אנחנו תמיד מקבלים בגדול יותר, את מה שביקשנו?
קוראים לזה שזירה קוואנטית. אנחנו מבקשים בקשה, גם בקשות לא מודעות הן בקשות. והשזירה הקוואנטית בעוצמה של היקום כולו, שוזרת עבורנו את בקשתנו. הגוף הוא סה״כ השליח שמבצע את שביקשנו.
זה מדע. לא אמונה.
אני שאלתי בכנוּת, והמודעות, בכנוּת הלא מתפשרת שלה, הראתה לי מספר ארועים בעברי, בהם ביקשתי למות. חיי עד שפגשתי את שפת השאלה, לא היו פשוטים בלשון המעטה.
ובשבוע שנותר עד לממוגרפיה הראשונה בחיי, פעלתי ב 2 מישורים:
האחד, מילולי – בתהליך פשוט שחררתי את בחירות העבר למות
השני, פיזי – תהליכים ייחודיים בהם נתתי פקודת תכנות מחדש לתאי גופי, של אקסס קונצ׳סנס, השיטה שהצילה את חיי תרתי משמע בכל כך הרבה הבטים.
אחרי שבוע בבדיקת הממוגרפיה הגוש כבר היה פחות מ 2 ס״מ, הוגדר כציסטה
ובבדיקה של שנה אחרי, הוא כבר נעלם.
למה אני מספרת לכם עכשיו?
אתמול, הוזמנתי שוב לבדיקה
ונזכרתי בנס הזה, שכבר שכחתי..
ושוב, עלתה בי התודה לשפת השאלה
ועד כמה הפכו הניסים היומיומיים האלו בזכות הבחירה בה מדי רגע מחדש, למובנים מאליהם, מאז.
זכיתי. בחרתי.
לשאול.
לבחור.
לקבל.
כמה פשוט.
כן, צריך להתאמן על זה
אבל מה יותר קל, להמשיך לסבול ולחוות קושי, חוסר, כאב?
מצטרפים אלי כאן,
מתחילים בחמישי מיד אחרי החג
https://sharonahadarhouri.com/links/
ואל תשכחו לבחור תמיד את האפשרות שמרחיבה לכם את ה♥️
