יום 83 #מסעבשאלה
בעולם, איתי ואיתך..
מה אם לגיל אין משמעות כשבוחרים להיות מה שמרחיב לך את הלב?
דיוויד ברוזה, 68, יותר משעתיים שר בחיוך על הבמה, בלי הפסקה, בהתלהבות מעוררת השראה׳, וירטואוז על הגיטרה
ביחד, זה מחזה פנומנלי..
ואז הוא שר את סיגליות, עם נינט.. ואני נמסתי
פס הקול של ילדותי…
זוכרת איך כשיצא התקליט ״האישה שאיתי״ לפני כ 40 שנה, הקשבתי לו, בטייפ קסטות, עוצרת כל משפט ומתמללת את מה שהפך לפסקול חיי בשיר סיגליות…
במקום ה 9 בכל ננובמבר
שרתי ה 9 בכל יולי
ודמיינתי את המעריץ שלי..
ממש כתבתי תסריטים בראש
על איך זה יהיה
וכשהתבגרתי, שכחתי..
ומאז שנפגשנו,
בכל יומולדת
הוא שולח זר פרחים עם ברכה וחותם, מהמעריץ שלך,
ומזכיר לי כבר 33 שנים את שביקשתי..
כאן המקום להודות
שלא חשבתי שנשרוד ביחד
ולא דמיינתי שביחד גם נשגשג
להיפך, חשבתי שבגיל 50
אפרוש כנפיים לבד
ולא האמנתי שאפשרי לי ולנו,
לפרוש כנפיים ביחד.
ככל שמוססתי מתוכי התנגדויות להיות אני, להיות אישה, להיות אישה לצד גבר, להיות איתו, לקבל אותו, לקבל אותי, איתו..
תהליכים שעשיתי עם עצמי
בהם השכבות והמסכים שלי התמוססו בקלילות
שלכם תשמע בלתי אפשרית..
אבל עבורי ועבור כל מי שכבר בחרו לקבל את שפת השאלה
הקלילות הזו הפכה לדרך חיים אפשרית..
בזכות דרך השאלה
ראיתי אותי
וראיתי אותו
ובלי מאמץ שלי
הוא ראה את עצמו יותר
ויותר אותי..
והכל השתנה בו ובי
ברמה כזו של חדש,
גילוי והתגלות אחרת
באותו גוף מוכר
באותה מערכת יחסים
אבל בזוגיות אחרת.
ב6 השנים האחרונות, הזוגיות שלנו נולדה מחדש, בלי ללכת לטיפול זוגי,
וכששפת השאלה עדיין איננה שפתו, רק שפתי.
מה אם כל האנשים בחייך, הם שחקנים בתאטרון שלך?
אתם התסריטאים, הבימאים, השחקנים והקהל
של עצמכם.
משנים את התסריט
וההצגה משתנה.
פשוט.
מה אם זה אפשרי גם לך?
ובקלילות?
איך?
מצטרפים אלי כאן,
מתחילים בחמישי מיד אחרי החג
https://sharonahadarhouri.com/links/
