יום 87 #מסעבשאלה איתי ואיתך בעולם..
אחרי לילה לבן
בו המודעות לא נתנה לי לישון והעלתה בי תמונות ממלחמה לא שלי, חייכתי לעצמי וחשבתי שנראה כאילו המודעות עושה הכל הכל כדי שלא אקום מוקדם בבוקר ואלך לים כפי שתכננתי..
ואז הגיעו הבומים שהביאו את המלחמה לפתחנו, התוכנית ללכת לים נשכחה
והבנתי
שחוסר השקט שהרגשתי
והמלחמה שראיתי בדמיוני
היא מציאות.
ואני שואלת, דמיון או מציאות?
מה אנחנו באמת חיים כאן?
ולרגע תפס אותי היאוש,
איך לעזעזל משחררים לעם דורות של שתלים והשתלות שהפכו את המלחמה וההישרדות לבסיס החיים כאן?
אנחנו יושבים על חבית של חומר נפץ, שמתודלקת משני הצדדים, כולנו יודעים שהיא תתפוצץ, אבל לא מתי, איך וכמה…
ואז הזכרתי לעצמי שמספיק אדם אחד שבוחר אחרת, לשנות את המציאות לדורות קדימה.
ראיתי בטנזניה דוגמאות מעוררות השראה, לבחירה אחרת של אדם אחד שמשנה חיים של עשרות, מאות ואלפים, במציאות בה הסכנה הקיומית היא יומיומית כבר מאות שנים.
ובחרתי מחדש להיות התקווה, שהכל עוד אפשרי כשאנחנו לא בהתנגדות למה שכבר התממש.
שאלו אותי בפרטי, איך לשמור על חיוביות גם במצב כזה
ואני עניתי:
זה לא קשור בחיוביות.
כל נסיון להיות חיובי, הוא גם התנגדות לשלילי שלא מאפשרת לחיובי להיות.
כרגע, הכל תלוי בעיני במוכנות לקבל שזה, זה מה שזה.
בלי להתווכח עם המציאות
ולהיות בשאלה הפתוחה:
מה עוד אפשרי?
קחו נשימה עמוקה
ותשאלו האם יש לי כאן סכנה קיומית?
אם כן –
תעשו מה שצריך כדי להגן על עצמכם
אם לא –
תגידו למחשבות
Shut the fuck up
ותשאלו מה עוד אפשרי?
**כן, לפעמים צריך להשקיט את האוטומט שמנהל אותנו בנחרצות שהוא לא מכיר כדי שלרגע ישתוק.. וברגע הזה הכח חוזר אליך לבחור אחרת.
ואז, כשהנשימה שלכם מתרחבת שוב, תשאלו:
מה אני יכול/ה להיות עכשיו כדי להיות וליצור מעבר לזה?
אני כאן עבורך, מרחב של שקט וחוסן לדעת שאתם לא לבד.
מי שמרגישים חרדה, פחד, לחץ
מוזמנים לפנות אלי בפרטי,
וביחד, ניצור חיים מעבר למציאות הזו.
מה אפשרי שיהיה טוב מזה?
שבת של שלום, מבפנים🙏♥️
