יום 75 #מסעבשאלה
בעולם, איתי ואיתך..
יש במילה צום
משהו מצמצם…
מה אם הכל הוא הפוך ממה שנראה?
חווית הצום עבורי
היא מרחב של שקט והתרחבות
הגוף שלי ממש נהנה היום
להיות בשקט הזה
של לא לאכול ולא לשתות..
וזה העלה בי שאלה
עד כמה האוכל שלנו באמת מחיה אותנו או ממית?
מה שעזר לי בעבר למוסס את המשקולת של המשקל שלי למשהו קל ושכחתי לאחרונה לשאול…😉
היתה השאלה:
אם אבחר לאכול את זה גוף יקר ואהוב שלי, האם זה ייצור עבורנו יותר קלילות?
מה אם הגוף שלנו יכול להיות שותף ביצירה של חיים מהנים וגדולים יותר אם נשאל ולא ננהל אותו?
אנחנו לא מתים רק פעם אחת,
אלא חיים רק פעם אחת,
את החיים האלו.
למות/לעבור למצב צבירה אחר, כבר היינו המון פעמים.
את החיים האלו, אנחנו חיים רק פעם אחת.
מה אם בכל רגע מחדש, יש לנו את האפשרות לחיות אחרת?
אני נולדתי מחדש, בזכות כלי הקסם של שפת השאלה.
העבר התמוסס,
העתיד הפך להווה,
וההווה, הולך ומתעצם מרגע לרגע.
ובחרת, בחיים.
זה הכל.
מה שמצמצם, ממית
מה שמרחיב, מחיה.
פשוט.
שיפוט/מסקנה, מצמצם.
מודעות/שאלה, מרחיבה
כח ההרס בידי הלשון..
שפה אחרת=מציאות אחרת.
מעניין מה זה ייצור עבורך?
המחזור הבא נפתח ב 12/10
5 שבועות של תכנות מערכת ההפעלה שלך מחדש, להיות השאלה שתשנה כל מצב שהמסקנה יצרה… בקלילות.
לכל ימי ה#מסעבשאלה שהיו ומעבר>>>
https://sharonahadarhouri.com/links/
