הבלוג של שרונה

אמא, תרשי לי לטעות… היא ביקשה כמתנה לגיל 18.היא כבר בת 20 עכשיוופתאום אני קולטת, כמה הבקשה שלה איפשרה גם לי ליצור בשנתייםהאחרונות מרחב חדששל

מה? אנחנו צריכים להילחם נגד ההצלחה, כדי לא להצליח.. קלטת? מה אם אנחנו כבר הצלחה? מה אם בכל פעם כשאנחנו לחוצים, אנחנו בעצם בהתנגדות להצליח?

ואם הוא רק סיפור, מה עוד אפשרי? כדי שלפגיעה או למצבים של העבר תהיה שליטה בחיים שלכם, הייתםצריכים להפוך אותם לגדולים יותר מכם. והאמת היא,

לכל בית יש סיפור שנכתב כבר כשמתכננים את התוכנית שלו, כל סיפור בית שכזה, משפיע על יושביו בכל תחומי החיים, על המציאות הזוגית, העסקית, האישית,

במציאות בה הושתלנו להאמין שהערך שלנו נמדד לפי כמה כסף וכח יש לנו, להיות אישה, הפך להיות ביטוי לחולשה. מי רוצה להיות חלשה?רובנו לא,נוההתנגדות להיות

כל יום בו אנו פוקחים עיניים, הוא בחירה מחודשת של נשמתנו בחיים! ״מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך״. הבחירה

ראשית, משחררים את המציאות כפי שהיא. ואז תופתעו כשתזהו קלילות ושמחה טבעית שנובעת לכם מבפנים.. קלילות שתאפשרלכם לקבל עוד הרבה יותר מאי פעם. נית, תלמדו

״את תתני לאנשים שאלות ואני אתן להם פתרונות״הוא הטיח בי ואני התגלגלתי מצחוק, חבל שלא הייתם איתי ליהנות ולהצטרף לאקסטזה.פתרת בעיה אחת, נגמרו לך כל

״אני לא יכולה להפסיק לרצות שיהיה לאנשים בעולם יותר טוב״ אמרתי״את משתדלת מדי.״ הוא ענה.״עדיין?״ שאלתי.״כן״ הוא ענה בנחרצות כזו של ידיעה, שלא יכולתי שלא

היה נשמע לי פעם די סליזי. מה אם הבנו הכל הפוך? פעם הרגשתי ככה רק בזמן אורגזמה, מחוברת לאינסוף בחוויה של כלום והכל באותו  הרגע. מאז שבחרתי לאמן את שריר האורגזמה שלי כל ליטוף של רוח ריקוד של עלה מוזיקה שמתנגנת ברקע. טעם טעים על הלשון. חיבוק. הכל הפך לחוויה אורגזמית. אני זוכרת גם את הימים בהם החיים ממש לא היו בחווית הקלילות האורגזמית הזו. ומודה לכלי שפת השאלה הפתוחה שהצילו את חיי. תרתי משמע. איזה כיף לדעת שאפשרי גם אחרת.  לפני ששאלתי, זה היה לשרוד, לנצח, להוכיח. היום זו קלילות, ועוד קלילות ומה שיוצר יותר קלילות. תודה על האומץ, לבחור בקלילות להיות האמת שלך, יותר. איך זה יהיה כשתבחרו לחיות את החיים כחגיגה אורגזמית גדולה יותר? חיים אורגזמיים, הם חיים בהם מוכנים לקבל הכל, בלי התנגדות.