במציאות בה הושתלנו להאמין שהערך שלנו נמדד לפי כמה כסף וכח יש לנו, להיות אישה, הפך להיות ביטוי לחולשה.
מי רוצה להיות חלשה?
רובנו לא,נוההתנגדות להיות ולהראות חלשה, הפכה את חיינו למאבק מתמיד להוכיח שאנחנו חזקות אבל בפנים, עמוק בפנים לא באמת להאמין שאנחנו מספיק חזקות..
מאבק מתמיד, מתיש, מחליש. הרי במלחמה, כולנו יודעות אין באמת מנצחים. ובמלחמה נגד עצמנו, אנחנו תמיד הצד המפסיד. מה הטעם?
מה אם יש דרך אחרת לחיות? בלי מאבק, מלחמה וקרב נגד עצמך?
שנים, אמרו לי שאני יותר מדי. אגרסיבית מדי, בולדוזר, עוצמתית מדי – גם גברים, אבל תתפלאו בעיקר נשים.
להפתעתי, ככל שהייתי מוכנה לקבל ולהיות העוצמה שלי יותר, בלי להתנצל עליה או להתנגד לה בעצמי.
מספרים לי שיוצאת ממני רכוּת ועוצמה מלהיבה ומעוררת השראה להיות ׳כזה׳ גם. מה אם הכל הוא הפוך ממה שנראה?
ככל שהתחברתי והקשבתי יותר למה שמרחיב ומלהיב לי את הלב, והפסקתי להקשיב לקולות של המצמצמים של המיינד- עם שפה חדשה, שפת השאלה הפתוחה, דרך האפשרויות האינסופיות התרחבה עבורי ועבור כל מי שהיו מוכנות ומוכנים לקבל אתהעוצמה שלהם גם. ביותר קלילות מאי פעם.
מה אם זה כל מה שהעולם מבקש מאיתנו – להיות מי שאנחנו כבר, בעוצמה גדולה יותר?
בלי להתנצל על מי שאנחנו, בלי להתנגד למי שאנחנו, בלי להמנע מלהיות העוצמה שכבר ישבנו.
העוצמה הנשית שאנחנו כבר.
מעניין איך העולם אז יהיה?
