״אני לא יכולה להפסיק לרצות שיהיה לאנשים בעולם יותר טוב״ אמרתי
״את משתדלת מדי.״ הוא ענה.
״עדיין?״ שאלתי.
״כן״ הוא ענה בנחרצות כזו של ידיעה, שלא יכולתי שלא להקשיב לה.
״אז אני כנראה לא יכולה להפסיק לרצות שלאנשים יהיה טוב יותר״ אמרתי, מאוכזבת מעצמי וגם מיואשת קצת. מודה.
״מה אם את לא צריכה להפסיק לרצות שיהיה להם טוב יותר?״ הוא שאל
״אז מה אתה אומר כאן?״
״כן להפסיק? האו לא להפסיק? אני מרגישה במילכוד.״ אמרתי
״גם אני לא מפסיק לרצות שלאנשים יהיה טוב״ הוא אמר.
״אבל אם יהיה להם טוב, לא קשור בי בכלל, רק במה שהם בוחרים לקבל מכל הטוב שיש לי לתת״ הוסיף.
״אתה לא מתאכזב כשהם לא בוחרים לקבל את כל הטוב שאתה רוצה לתת? הרי גם אתה יכול בכל רגע מחדש, לבחור אחרת.״ הזכרתי.
״למה אני צריך לבחור אחרת?״ הוא שאל.
״כי אתה רואה שכל כך מעט באמת בוחרים לקבל את הטוב שלך, כל כך הרבה זמן וסובלים, זה לא מתסכל אותך?״ שאלתי.
״לא״ הוא ענה באותה נחרצות של ידיעה.
״אני יודע שכל עוד יש בי את הפעימה של ההתלהבות מכל מה שאני יוצר, כל בקשותיי להיטיב עם ברואיי, מתממשות. ואיך אפשרי שלא להתפעם מיופי הבריאה והיצירה שלי בכל רגע מחדש?״ שאל.
התפעמתי.
מתפעמת מהפשטות הגאונית הזו שיוצרת בי כל כך הרבה שקט.
מה אם כל מה שצריך זה רק לבחור בכל רגע מחדש להתפעם מהיצירה שלנו, מהיצירה
שאנחנו כבר יותר?
כל התפעמות שלנו, מהדהדת בהדהוד חוזר, ברזוננס.
את הפעימה וההתפעמות של הבורא מהיצירה שלו, שהיא אנחנו וכשהבקשה שלנו מפעימה אותנו, הפעימה של הבורא, פועמת איתנו בעוצמה גדולה יותר, מתרחבת, ומתכווצת, מתרחבת ומתכווצת.
וכשהיא מתרחבת היא מרחיבה את הבקשות שלנו לאינסוף…
וכשהיא מתכווצת, היא מביאה את האינסוף ומרחיבה אותנו… פשוט.
מה אם כל מה שצריך זה לבחור בחירות מפעימות ומלהיבותוהפעימה של היקום, היצירה הגדולה והאינסופית של הבורא, מביאה את זה אלינו, אחר, בגדול יותר ומפעים יותר ממה שאנחנו יכולים בכלל לדמיין?
Ask & You shall receive
מפעים.
מתפעמת.
פועמת עכשיו בהתלהבות יותר מאי פעם. ואני כבר מהמתלהבות. למי שמכיר.
מוכנים להתפעם ממה שאתם כבר ולבחור רק במה שמפעים אותך יותר?
ענית ״כן״?
מוכנים לפעום ולהתפעם ביחד יותר?
פשטות גאונית.
רק אני עפה על עצמי או שגם אתם קולטים את זה?