היה נשמע לי פעם די סליזי. מה אם הבנו הכל הפוך?
פעם הרגשתי ככה רק בזמן אורגזמה, מחוברת לאינסוף בחוויה של כלום והכל באותו הרגע.
מאז שבחרתי לאמן את שריר האורגזמה שלי
כל ליטוף של רוח
ריקוד של עלה
מוזיקה שמתנגנת ברקע.
טעם טעים על הלשון.
חיבוק.
הכל הפך לחוויה אורגזמית.
אני זוכרת גם את הימים בהם החיים ממש לא היו בחווית הקלילות האורגזמית הזו.
ומודה לכלי שפת השאלה הפתוחה שהצילו את חיי. תרתי משמע.
איזה כיף לדעת שאפשרי גם אחרת.
לפני ששאלתי, זה היה לשרוד, לנצח, להוכיח.
היום זו קלילות, ועוד קלילות ומה שיוצר יותר קלילות.
תודה על האומץ, לבחור בקלילות להיות האמת שלך, יותר.
איך זה יהיה כשתבחרו לחיות את החיים כחגיגה אורגזמית גדולה יותר?
חיים אורגזמיים, הם חיים בהם מוכנים לקבל הכל, בלי התנגדות.
